מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


בלוג הורים > לכל הכתבות

אז אצל מי אתם בחג?

מאת: שירי ארץ קדושה - גילרן | פורסם: 2/10/2014
אז אצל מי אתם בחג?

החגים בפתח וכך גם המלחמות והוויכוחים בין בני הזוג - כל צד מושך לכיוון המשפחה שלו וכולם ללא יוצא מן הכלל מפעילים מניפולציות זולות למטרת שכנוע. אמא עצבנית חושפת את האסטרטגיה שלה

שנה חדשה בפתח וכל האמהות והחמות במתח - אצל מי יעשו הבנים והכלות את החגים? האם להכין כיסאות גם לנכדים? מי עושה מה וכמה בשר להזמין מהקצב השכונתי?
 

מצד אחד ניתן למצוא את אמא שלי שתחיה, זאת שהעניקה לי חיים, החליפה לי חיתולים ובעיקר דאגה לאהוב אותי גם כשלא בדיוק אהבתי את עצמי (טוב ששנות ה-90 עברו חלפו). כבר חודשים שהיא שואלת: " אתם עושים איתנו את החג?" וכמובן שאני מעבירה נושא שיחה במהירות האור. 
 
מהצד השני ניתן למצוא את חמותי שתחיה, זאת שהביאה את בעלי לעולם, החליפה לו חיתולים (לא רוצה לחשוב על זה), אהבה אותו ובעיקר גרמה לו לחשוב שנישואים זה אחלה ואין מצב שעד גיל 35 הוא לא מביא לה כלה (שוב תודה לך חמותי). 
 
זה לא סוד שאני אוהבת מאוד את אמא של בעלי, אבל מה לעשות - אני תמיד אנסה את מזלי, אולי הוא שכח שזה התור של ההורים שלו, יחשוב שהשנה ראש השנה חוגגים אצל ההורים שלי. וגם אם הוא זכר, אולי באמצעות מספר מניפולציות קלות אצליח לשנות את דעתו.
 
אני  מתחילה עם החישוב ה"קר"  -
"בשנה שעברה עשינו אצל ההורים שלך את פסח. זה אומר שבסוכות היינו אצל ההורים שלי. אבל בשנה שעברה ההורים שלך בכלל היו בחו'"ל, אתה זוכר שהם היו בפארג?. אם הם היו בחו"ל אז זה מדלג תור, לפיכך התור השנה הוא אצל ההורים שלי, אז מה לשלוח להורים שלך לחג?".
 
כשהחישוב  ה"קר"  לא מצליח אני מנסה לתקוף את המצפון -
"תראה, אם אמא שלך עושה עם אחותה ואחותה מגיעה עם הילדים, האחים שלך גם יהיו, וגם הסבתות  -  זה אומר שתהיו 20 איש בערב חג. ההורים שלי בונים עלינו, אבא שלי כבר אמר לאחותו שהוא לא יעשה אצלה, מה אני אשאיר את ההורים שלי לבד בערב חג? אתה רואה את ההורים שלי לבד בערב חג?". 
 
כשזה לא עוזר אני מתחילה עם הנוכלות - 
"מאמי, בטח יהיה ממש צפוף אצל ההורים שלך. גם הנסיעה תהיה מאוד ארוכה, אני רק חושבת על הפקקים... אני רוצה שתנוח בערב חג. תבוא להורים שלי ותנוח. איזה כיף זה לנוח בערב חג".
 
ואפשר גם לנסות את זה - "אולי נזמין את ההורים שלך אל ההורים שלי לחג?"  ומתעלמת לחלוטין מהעובדה שחמותי כבר הזמינה 20 אנשים אליה.
 
וכשזה לא עוזר אני מנסה אולטימטום -
"כבר הודעתי להורים שלי שאנחנו באים".
 
 מיותר לציין ששום שיטה לא עוזרת ובכל הקשור לחגים לבעלי יש זכרון של פיל ונאמנות של לברדור. אם זה התור של ההורים שלו - הוא לא יוותר לי, פשוט לא. הוא גם לא ינהל איתי דו שיח ענייני, הוא פשוט יענה לי בלקוניות: "שירי, זה התור של ההורים שלי".
 
אני יכולה לרשום לו על 18 פתקים שונים לא לשכוח להשאיר צ'ק בגן של הילדה - והוא ישכח. אבל בכל הקשור לחגים - הוא לא מפספס אף חג. הוא תמיד יזכור, לא יאומן.
 
אחרי הכל, זה טבעי שכל אחד מנסה למשוך לצד שלו. כל אחד מאיתנו רוצה להיות הוגן כלפי ההורים שלו - וזה יפה. גם אני מצפה מילדיי שיהיו הוגנים כלפיי בגיל הזהב, לפעמים אני מביטה בהם וחושבת - חסר לכם שלא תישארו נאמנים לאמא בעוד 25 שנים. רק שלא תשאירו אותי לבד, בחושך, בקור, עם 20 מוזמנים.
 
 
 
*אמא עצבנית היא שירי ארץ קדושה - גילרן.  עו"ד בדימוס, כתבת בהווה וגם אמא ל-3...

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן