מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

אמא, אל תגלי לאבא שקנית בגדים

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 1/10/2016
אמא, אל תגלי לאבא שקנית בגדים

בעידן בו אנו שואפים שהילדים שלנו יבינו מהו שוויון בין גברים ונשים, סדרת טלוויזיה אחת יכולה להרוס ברגע אחד את כל העבודה הקשה שלנו וגם מצליחה למלא את ראשם בסטריאוטיפים שמסרבים לחלוף מהעולם

לפני כשבוע פנה אלי הילד הגדול שלי בשאלה שהשאירה אותי פעורת פה. הוא שאל אם גם אני, כמו כל הנשים, אוהבת תכשטים ותיקים ואם גם אני מחביאה שמלות שאני קונה מאבא כדי שלא יכעס עלי על כמות הדברים שאני קונה.
 
הסתכלתי עליו בפרצוף המום. אין משפטים רחוקים יותר מתיאור הההתנהלות שלנו ומערכת היחסים שלנו מאשר הנאמר לעיל. אחרי שאמרתי לו שאין כל קשר בין המציאות לבין מה שהוא מתאר, ניסיתי להבין מאיפה הילד המתוק, המקסים והרגיש שלי - הגיע עם תובנה כל כך סטריאוטיפית ורחוקה מהמציאות היומיומית שהוא מכיר. "אמא, את טועה, כל האמהות ככה, זה מה שמראים ב"קסם של הורים".

רמות התסכול שלי ברגע הזה הרקיעו שחקים. שנים אני מנסה לגדל את הגברים הקטנים שיש לי בבית עם תפיסה של שיוויוניות, אני עובדת עד מאוחר, גם בעלי, אני נוסעת לחו"ל מהעבודה, בעלי מנקה את הבית, אני מבשלת, שנינו עושים דברים יחד מתנהלים בשיתוף פעולה מלא, משתפים את הילדים בשיקולי ההתנהלות הכלכלית, מדברים עם הילדים על כבוד לאחר וכבוד לבנות וסדרת טלוויזיה אחת מוחה את כל זה?

 
כמה ימים לאחר מכן התקיים יום האישה ומכלול רחב התחבר לי, לכדי ההבנה שמה שאנחנו אומרים ומה שאנחנו משדרים או מאפשרים לילדים שלנו לקלוט - הם שני דברים שונים. יום האישה מילא את העיתונים בכתבות על נשים מצליחות והישגיות. בעיניי היחס בין יום אחד בו מעלים על נס את פועלן של הנשים לעומת ההתנהלות ביום-יום הוא לא סביר.

ביום המשפחה, בגן לדוגמה, היתה תצוגת אופנה. הבנות ורק הן לבשו שמלות ועינטזו על גבי שולחנות, דבר שגרם לי לחוש מאוד לא בנוח. כשהלכתי לקנות תחפושות לילדים ראיתי תחפושות לבנות בגילאי עשר בערך. קצרות, סקסיות, בוטות במיניות שהן משדרות וזה עוד מבלי שיש ילדה בתוכן... הייתי בבר מצווה והסתכלתי סביבי, כל נערה מגיל 13 ומעלה לבושה במכנסון או בחצאית מיני, שבאמת לא משאירים מקום להרבה דימיון וההופעה מושלמת במחשוף תואם. כל זה עוד מבלי שאדבר על הפרסומת של חברת האופנה שמצאה לנכון לשים ישבן מרקד עם אישה מעליו בפריים טיים.

 
אז אנחנו אומרים שנשים יכולות הכל, אבל אנחנו משדרים משהו אחר לגמרי. אנחנו משדרים שחיצוניות ומיניות הם אלו שיביאו אותך למחוז חפצך, שלהיות סלב או בקרבתו זו שיא ההגשמה העצמית, שבשביל שמישהו ירצה להיות בקרבתך כדאי שתעברי למכנס קצר. קצר מאוד.
 
מעבר לעובדה שזה מעציב אותי כאמא ומקומם אותי כאישה - ניסיתי לחשוב מה אני יכולה לעשות כדי שלפחות הגברים שגדלים בביתי ידעו לראות מעבר, להעריך מעבר, לתפוס נשים כשוות באמת.
 
אני לא יכולה לשנות את כל העולם, לא יכולה לחסום אותם מלראות כל סדרת טלוויזיה עם תכנים בעיתיים ומסרים מקוממים, לא יכולה לדעת בכלל למה הם נחשפים בכל רגע נתון ביום.
 
אבל אני כן יכולה לעזור להם לסגל חשיבה קצת יותר עמוקה וביקורתית. אז ניהלנו שיחה, שהתחילה מלהגיע להסכמה שיש נקודות ראות שונות. שסדרות טלוויזיה מראות מציאות מאוד מסוימת שלא תמיד משקפות את המציאות. חלק מהן מבוססות על סטריאוטיפ כזה או אחר ולא על מעבר לכך.

למדתי את הילד שלי להבחין בין עובדה לדעה. בין העובדה שנשים קונות בגדים לבין הדעה שזה כל מה שמעניין אותן. ניסיתי להסביר לו כמה זה מסוכן להיגרר למסקנות גורפות, עד כמה זה יכול להעליב בכך את האדם שעומד מולך. לא הגענו להסכמה מוחלטת, אבל כן הגענו להבנה שהוא יחשוב על זה. בסופו של דבר זה כל מה שרציתי, שהוא יחשוב. זו ההתחלה שאני יכולה לעשות בחלקת האלוהים הקטנה שלי. כנראה שלו היתה לי בת המשימה הייתה מאתגרת בצורה שונה, אבל בכל מצב, ברור לי, שבפעם הבאה שאנחנו קונים בגדים נסדר אותם ליד הילדים, שיהיה ברור מאוד ברמה העובדתית שאבא שלהם קונה יותר.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן