מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

הורים, ילדים ומרפאת שיניים

מאת: סופר דדי - דני גיל | פורסם: 22/3/2016
הורים, ילדים ומרפאת שיניים

הורים רבים תוהים כיצד להכין את הילד לטיפול שיניים. האם כדאי להכין אותו לכאב? עד כמה להיכנס ל``תיאורים הפלסטיים``? שיר-לי כץ, שיננית ותיקה עם ניסיון רב, פוגשת מדי יום הורים וילדים המתמודדים עם הסוגיה ויש לה כמה תובנות מעניינות מחדר הטיפולים

מאת: דני גיל ושיר-לי כץ
 
פעם, כשלקחתי את ילדיי לראשונה לרופא שיניים, שאלה אותי המזכירה שלו האם זו הפעם הראשונה שילדיי מבקרים במרפאת שיניים. אחרי שהשבתי לה בחיוב היא ביקשה ממני בהוראת הרופא שלא להכין את הילדים לביקור ולא להגיד להם כלום. ממש כלום-כלום-כלום! 
 
מי שבטוח מבינה ומסכימה עם הדוקטור היא האורחת שלנו למאמר זה. לדבריה, גם אם במקום טיפול שיניים היה זה "טיפול" שנועד לעשות נעים בגב, הילדים היו נכנסים לחדר הטיפולים עם חרדות. למה? בגלל ההכנות שלנו. 
 
שיר-לי, איך את ממליצה להכין את הילד לטיפול שיניים?
 
האמת? איך שאתם מכינים אותו לארוחת הערב. ההכנה הכי טובה היא פשוט.... לא להכין! כן! פשוט לא להכין. למה? כי בדרך כלל לתוך כל ה"הכנות" האלה אנו ההורים מכניסים את הפחדים והחרדות שלנו.
 
בואו נחשוב לרגע, למה כולם כל כך פוחדים מרופא השיניים? זה די מצחיק האמת. פעם טיפולי שיניים היו באמת מזעזעים. כשאני אומרת פעם, אני מדברת על עשרות שנים אחורה. כשההורים שלנו היו צעירים. מי לא מכיר את הסיפורים על טיפולי שורש או עקירות בלי הרדמה. מקסימום אולי קצת וודקה או ערק, תלוי מאיפה ההורים הגיעו ;-)
 
עקירות בלי הרדמה?! לא זכור לי..
 
בדיוק העניין! כשאנחנו היינו ילדים כבר הומצאו זריקות הרדמה, אף אחד כבר לא עבר טיפולים "על חי" אלא אם הייתה שם איזו דלקת נוראית שלא אפשרה לחומר ההרדמה להשפיע, מה שקורה במקרים באמת נדירים. אף על פי כן ידעו ההורים שלנו להעביר לנו את המסר שרופא שיניים זה משהו נורא, וככל הנראה הם הצליחו. בגדול. 
 
החבל הוא שהחרדה מרופא השיניים, לפחות היום, היא בעיקר תוצאה של מחשבות שאנחנו מייצרים ולא תוצאה של איומים אובייקטיביים. היום נוכל למצוא בכל מרפאה גז צחוק, תרופות הרגעה שאפשר לשלב עם גז צחוק, רופאים שיודעים איך להגיע לילדים בלי להיות מפחידים, מרפאות שיניים בצורת חללית ועוד כל מיני אטרקציות שינעימו את ביקור הילדים במרפאת השיניים, ולבטח יסירו כל פוטנציאל לכאב.  
 
מובן. ומצד שני, לא מזמן ביקרתי אני אצל שיננית (לא מדובר אפילו על טיפול שיניים) ואני לא יכול להגיד שלא היה שם כאב. 
 
ניקוי שיניים של מבוגרים אינו דומה לזה של ילדים. חד משמעית. מבוגרים עשויים לסבול מבעיות שאינן רלוונטיות לילדים. לילדים אין נסיגת חניכיים, אין כיסי דלקת ואין מחלות חניכיים כפי שעלולות להיות למבוגרים. אני מדברת כמובן בהכללה, תמיד ייתכנו מצבים חריגים. אבל ככלל, מחלות חניכיים הן מנת חלקם של מבוגרים ולא של ילדים. ולכן אצל ילדים העבודה היא שטחית-אין כניסה לעומק. אפשר לומר שניקוי שיניים אצל ילדים דומה יותר לצחצוח שיניים מאד יסודי, מאשר לטיפול שיניים. הנחיות ובקשות ההורים "תשימי לו משחה מרדימה שלא יכאב לו" לגמרי מיותרות, במקרה הטוב. גם בגלל הכנסת המילה "כאב" לסיטואציה שאין בה שום כאב, וגם בגלל ערעור הביטחון של הילד מעצם ההתערבות של ההורה. האם הילד מקבל את התחושה שהוא בידיים טובות ובטוחות כאשר ההורים נותנים הוראות לגורם המטפל?
 
אז למה בכל זאת מרפאת שיניים עדיין נתפסת כמפחידה? יכול להיות שאת החרדות האלה אנחנו מגלגלים מדור לדור? ככה בשקט ובלי להתכוון? מה קורה בעצם כאשר אנו מכינים ילדינו לביקור אצל רופא השיניים? 
 
מכינים = מלחיצים
 
לפני מספר שבועות נכנסו למרפאה בה אני עובדת זוג הורים חמודים עם שני קטנטנים. הקטנטן - "הגדול" - כבן שנתיים. אמא רצתה שהרופא רק יציץ לו בפה כדי שיראה שהכול בסדר.
"אני מקווה שהוא ייתן לך להסתכל" אמרה האמא מעל לראשו של הילד. והילד, שבזה הרגע הבין שיש לו אופציה לסרב לאפשר לרופא להסתכל בפיו, אכן סירב לפתוח את פיו.
 
"חמודי, הרופא רק רוצה לראות את השיניים שלך. זה לא כואב" - ניסתה האם להרגיע את הקטנצ'יק. אלא שהקטנצ'יק, דווקא משום היותו כה קטנצ'יק, בכלל לא העלה על דעתו שהביקור אצל הרופא כרוך בכאב שכן ילדים לא נולדים עם מידע צרוב במוח על כך שרופא שיניים הוא איש מכאיב, אבל מרגע שאמא ניסתה להרגיע, הילד הבין שקיימת האופציה לכאב. ולכן התנגד. 
 
אז נכון, עיניים של ילד רואות רופא שיניים בחשדנות משהו: הרופא הוא איש גדול, זר, וככל הנראה הוא מעוניין לעשות כל מיני דברים לא ברורים אצלי בפה, מה שיכול להסביר כמה חזקות הן התחושות של חוסר השליטה וחוסר הוודאות של ילדים במצבים מהסוג הזה. אבל אם יש משהו שיכול להרגיע את החשש הזה הוא דווקא החיבור למציאות שכן המציאות לא מכאיבה, לא אצל רופא השיניים בכל אופן, ואם לא נשלח לילד רמזים עבים (שגויים) אודות הביקור אצל רופא השיניים החוויה תהיה אפילו חוויה נעימה.
 
 
רמזים עבים
 
ילדים, כן.. דווקא ילדים, אלופים באינטואיציות, הם מזהים את המוטיבציה שלנו לתאר להם את המציאות כפי שאנו רוצים ולכן נותנים תשומת לב מכובדת למה שנאמר להם בין השורות:
 
כשאנחנו אומרים לילד: "זה ממש קצר ותיכף יעבור" הילד מבין שלפניו אירוע לא נעים. 
כשאנחנו אומרים לילד: "אתה ילד גדול" הילד מבין שנדרשת ממנו התמודדות של גדולים. מה זה אומר?
כשאנחנו מבטיחים לילד פרס אחרי הטיפול אנחנו - בלי להתכוון – הופכים את הטיפול הזה לאירוע מאיים. 
 
 דוגמה אישית
 
שיר-לי, מה כאשר אנחנו המטופלים והילדים מתלווים אלינו? 
 
זו בדיוק ההזדמנות של ההורים להראות לילדים שהכול בסדר עם הטיפול הזה. וחבל לי על הורים רבים כל כך שפשוט מחמיצים את ההזדמנות. לפני חודשיים בערך נכנס אליי זוג נחמד עם ילד בן שנתיים. הילד התחיל לבכות מיד כשראה את אביו מתיישב על הכורסה הלבנה שבמרפאה, ולהגיד לאמא שלו שהוא רוצה את אבא. 
 
אבא לאמא "תביאי אותו שישב פה ויסתכל"
אמא לאבא:" לא, הוא ממש לא צריך לראות את זה!"
 
המתוק בן השנתיים הבין שמשהו מאוד לא נעים הולך להתרחש בחדר הטיפולים שכן אמא שלו ממש לא רוצה שהוא יראה "את זה". ואולי הייתה זו דווקא ההזדמנות לראות את אבא עובר ניקוי שיניים בכיף ויוצא מבסוט ומחויך?
 
 
אבל לא יכול להיות שמראה המכשירים, המיטה, החלוק הלבן, היו כשלעצמם מרתיעים את הילד? 
 
לא. לא "כשלעצמם". אלה הדברים שמרתיעים את הילדים כי הם תמיד, אבל תמיד, מתחברים לתגובות מאוד מסוימות שלנו ההורים. רק לפני כמה ימים הגיעה אליי לטיפול ילדונת חמודה כבת 6. קצת ביישנית וקצת מתפנקת. "לא בא לי..." אמרה לאמה בקול מתפנק. האמא בתגובה הפצירה בה: "אבל את גיבורה, את לא צריכה לפחד". ובתרגום לשפת הילדים: יש פה אירוע קשה שאת צריכה לעבור, משהו שצריך להיות גיבורים בשבילו. הילדה אגב, לא אמרה אפילו מילה אחת על פחד. 
 
"אבל לא בא לי" אמרה הילדה,
 "נו נועהל'ה (שם בדוי...) זה לא יכאב" חזרה האם כמה פעמים על טיעון המחץ. 
 
מישהו בחדר דיבר על כאב? הילדה קצת "ילדותית" כצפוי לגילה, וקצת ביישנית, והסיטואציה קצת לא נעימה אולי. אבל איך כאב נכנס פה? ומי הכניס אותו?
 
פה סימנתי לאמא להניח לילדה ואני תפסתי פיקוד. בתור התחלה נאלצתי, לצערי, להשתמש בטרמינולוגיה של האם והבטחתי לילדה שאני מתחייבת ששום דבר לא יכאב לה. מתחייבת! הבטחתי להראות לה ולהדגים כל דבר שאני עושה. נגעתי לה עם קצות המכשירים בציפורן כדי לתת לה את התחושה ואז כשקיבלתי את אישורה הדגמתי לה גם בתוך הפה. וככה צעד-צעד עם הסברים ידידותיים על מה אני עושה (שוטפת לה את השיניים, ומנקה בין השיניים בעדינות עם "כמו קיסם", ואח"כ מצחצחת אותן עם מברשת חשמלית ומשחה, ולקינוח נתתי לה לבחור את הטעם של ג'ל הפלואוריד), וקצת הומור תוך כדי, סיימנו את הטיפול בהצלחה ואפילו בהנאה.
 
לסיכום
 
הילדים שלנו נולדו לדור של רפואת שיניים מתקדמת והיא שבכוחה להעניק לילד חוויה ראשונית נעימה במרפאת השיניים. דווקא משום חוסר הנוחות הנלווה לעתים לטיפולים הללו חשוב שהחוויה הראשונית תהיה חיובית, ואין סיבה שהיא לא תהיה כזו. אם עברנו השתלה או עקירה לפני חודש עלינו לזכור שאין הדבר דומה לבדיקה הראשונית שהילדים שלנו הולכים לעבור בפעם הראשונה. 
 
כך או כך, ההמלצה שלנו היא להימנע מכל הכנה מראש. כאשר הילדים מתעניינים ושואלים "לאן הולכים?", "מה עושים?", נשיב להם בנימה עניינית ואגבית, כפי שהיינו עושים לו היינו מבקשים לעדכן אותם שאנחנו בדרכנו לירקן לקנות עגבניות ומלפפונים. עומס רב מוטל עלינו ההורים בגידול הקטנטנים שלנו, ממילא, והנה אם כך דוגמה ל"מקום" שבו אנחנו בהחלט יכולים להרשות לעצמנו לנוח:
 
ניתן לרופא השיניים או השיננית לעשות את ההיכרות עם טיפולי השיניים, נחסוך מהילדים חרדות מיותרות, ועל ידי כך נקבל ילדים שמגיעים בשמחה למרפאת השיניים, וגדלים למבוגרים שמתחזקים שיניים בריאות ויפות.
 
האם הסמכות ההורית קשורה לענייננו? קשורה ובגדול. שימו לב שכאשר הילד בן השנתיים אומר ש"לא-בא-לו" להיחגר בכיסא הבטיחות שברכב אנחנו לא מנהלים איתו משא ומתן על כך. ברור לנו שאנחנו לא מכאיבים לו ולכן קל לנו לגלות נחישות מול ההתנגדות שלו. 
 
הורים, המידע שקראתם הוא מידע חשוב בנוגע לתקשורת הורים-ילדים אך לא פחות חשוב מבחירת המלים הנכונות הוא החופש שלנו כהורים לפעול בצורה טבעית ולא הססנית, גם אם על הדרך אנו עושים את כל הטעויות הצפויות והנפוצות. בסופו של דבר ושל כל מאמר, המטרה לחזור אל הילדים שלנו כהורים בטוחים יותר. לכן, בואו ניקח את הדברים בפרופורציות, וכחומר למחשבה בזמן הפקקים שבדרך לעבודה, אבל לחלוטין לא בזמן התפקוד שלנו מול הילדים.
 
עבור אלו מכם שעדיין מטילים ספק בטענת היעדר הכאב אנו מציעים להזיז הצדה לרגע את מיטת רופא השיניים ולהחליפה בכיסא הספר. להסתפר זה כואב?
 
 
כותבי המאמר
 
שיר-לי כץ, שיננית R.D.H בוגרת הדסה משנת 1998.
 דני גיל, מדריך הורים, מנהל פורום הדרכת הורים באתר 'סופר דדי' ומחבר הספר אלוהים בגובה העיניים.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן