מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

אמא, אבל לא בא לי!

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 3/12/2014
אמא, אבל לא בא לי!

איזה כיף זה להיות ילד קטן ולומר לכולם בכל יום בדיוק מה בא לכם ולא בא לכם לעשות. כנראה בגלל שמדובר במצב לא ממש מציאותי עבורנו המבוגרים, לכן הוא גם כנראה מאוד מעצבן אותנו...

בא לי. אחד הביטויים הנפוצים בביתנו בחודשיים האחרונים, יחד עם הביטוי המשלים שלו: "לא בא לי".
 
באופן עקרוני זהו אחד הביטויים המעצבנים ביותר הקיימים במחוזותינו, אחד כזה שמעורר בי תחושת מיאוס מיידית.
 
מה זאת אומרת "בא לי"? אם כבר, אני רוצה. "בא לי" נשמע לי מפונק, אימפולסיבי, במינון בו הילד שלי בן השנתיים וחצי שלי משתמש בו - הוא גם מתיש.
 
"בא לי טלוויזיה", הוא טוען לעומתי בבוקר ואני לא מצליחה להימנע מהציניות ועונה שלי לעומת זאת בא להיות מלכת אנגליה. שניה אחר כך אני חוזרת על מנטרת האין טלוויזיה בבוקר.
 
אבל איכשהו דווקא בשבועיים האחרונים הבנתי כמה דברים על הביטוי הזה.
 
קודם כל שהבעיה היא שלי. הילד אומר שבא לו. אני יכולה להסכים או לא, כמו לכל דרישה אחרת של העריץ הקטן. הוא משתמש בביטוי שקל לו לומר, שהוא שומע מסביבו, כל אסוציאציה שיש לי בעניין – היא בהחלט שלי.
 
הדבר השני שהבנתי, הוא שיש ערך רב בביטוי הזה. פגשתי כמה וכמה אנשים בחודש האחרון שאיבדו כל יכולת לעשות בחייהם מה שבא להם או אפילו לומר מה זה.
 
אנשים מבוגרים שכל יומם מורכב ממה צריך לעשות, מה אני חייבת להספיק, מה אני בשום פנים ואופן לא יכולה להרשות לעצמי לומר או לעשות. אני לא מדברת על הדברים הגדולים, ברמת הפנטזיות כמו בא לי לא לעבוד לעולם, אלא על הדברים היומיומיים ביותר.
 
זה לא הביטוי שהולך לאיבוד זה הרבה יותר. לעיתים עם השנים, הכשלונות, חוסר ההצלחות, אנחנו מאבדים את התשוקה, את החשק, את הכיף. פגשתי השבוע אשה כבויה. היא יפה, עשירה, לא צריכה לעבוד ויחד עם זאת כל כך מדוכאת שכבר אינה מסוגלת להצביע על דבר אחד שהייתה רוצה לעשות בחייה, על דבר אחד שבא לה.
 
אני מוצאת את עצמי נותנת למאומנים הגדרת עשייה שאומרת תמצאו דבר אחד קטן ממש שבא לכם לעשות ותעשו אותו. בלי החישובים, בלי הפחדים, רק דבר אחד קטן – לענות למישהו בלא, לקנות חולצה חדשה, לקחת יום חופש. אני אומרת להם שימצאו שניה את החדווה שהיתה בהם פעם כשהם הרשו לעצמם לחלום ולומר בלי חשבון מה בא להם.
 
אחר כך אני חוזרת הביתה לקטן שלי ומעריכה את היופי ביכולת שלו להיות ככה. לומר בדיוק מה מתאים לו, מה הוא הכי היה רוצה, להיות מלא בתשוקה וסקרנות, ברצון לנסות לחוות ליהנות.
 
נכנעתי. לא מתוכחת עם הביטוי. במיוחד לא אם אני מגיעה לביתי מאוחר והמשפט הראשון שהוא אומר לי זה : "אמא! בא לי אותך!".

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן