מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

לפעמים גם להורים יש יום לא טוב...

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 19/5/2015
לפעמים גם להורים יש יום לא טוב...

איך אפשר לחייך כשלא ממש מתחשק לכם לחייך? כיצד ניתן להמשיך לטפל, לבשל, לחבק ולחנך כשכל מה שאתם רוצים זה להיכנס למיטה או לברוח לתאילנד? ליאת ציוני מורד משתפת אתכם בדרך שבה היא בוחרת להתמודד עם המצב

לפעמים יש לנו יום לא טוב. או אפילו תקופה לא פשוטה. ימים בהם העסק פשוט לא עובד כמו שצריך, או שסתם חשבון הבנק במצב נורא, או הזוגיות. הייתם רוצים לפתור את העניינים בדקה וחצי, רק שזה לא עובד ככה. אתם לא בטוחים שאפשר, לפעמים גם אין לכם כוח. הכי הייתם רוצים לשכב על המיטה, לכסות את הראש בשמיכה ולברוח קצת, אפילו לתאילנד אם ניתן. 
 
אבל בעודכם חולמים על תאילנד, תהיו בטוחים שסביר להניח שתישמע מיד הצעקה: "אממממא!". זה לא משנה מה קורה מסביב, כמה קשה לכם, במציאות בה אתם חיים - אתם לא ממש יכולים לברוח. כי יש איש קטן אחד או יותר - שתלויים בכם. גם כשקשה לכם להרים את עצמכם, עדיין צריך לקום אליו בלילה, עדיין צריך להתמודד עם כעסים וחוסר הסכמות, לחנך, להכין אוכל, לחבק, לקלח, לאהוב - צריך להמשיך להיות הורה.
 
להיות הורה זו משימה מאתגרת. להיות הורה כשקשה לך להיות הורה - זו משימה מאתגרת הרבה יותר. איך אפשר לחייך כשלא ממש בא לחייך? לשחק אותה כאילו הכול כרגיל כשזה לא כך? או שאולי לא צריך בכלל?
 
כמו בדרך כלל, בעיניי, אין תשובה אחת נכונה. כשאני חסרת מצב רוח באופן קיצוני, אני לא יכולה לשקר לילדים. מה שכן, אין לי שום כוונה להעמיס עליהם את צרותיי. אני מרככת את המציאות - מסבירה שלכולם לפעמים אין מצב רוח, אז היום לי אין. שמותר לי. שהם יכולים לחבק אותי ולנשק אותי, אפילו להכין לי קפה כדי לשפר את מצב רוחי. סתם בלי סיבה. או שאני מצמצמת מגע, נותנת להם קצת יותר זמן טלוויזיה במקום לשבת לשחק איתם, מפזרת אותם בין חברים ומשתדלת מאוד להקדים את זמן השינה בערב.
 
מה שכן, אני מתאמצת. לא רק להסתיר מהם, אלא להזכיר לעצמי. להזכיר לעצמי שמה שלא קורה מסביב, הם כאן, הם איתי, כולנו בריאים - אז תודה על זה. 
 
יש מי שדרך זו לא תעבוד עבורו, מי שייבחר להפגין פרצוף שמח גם כשהוא לא שמח, או לשים את הילדים אצל ההורים, או לא יבחר אלא פשוט יזרום ויהיה קצר רוח, צועק יותר וסובלני פחות.
 
קורה, כולנו אנשים ולא תמיד נהיה ההורים הכי טובים שאנחנו יכולים ורוצים להיות. הדבר היחיד בעיניי שצריך להישמר מפניו, הוא להעמיס על הילדים שלנו את הצרות שלנו. הקטן שלי אתמול צעק עלי שהוא לא חבר שלי אבל הוא אוהב אותי. קטן אומנם, אבל הבין בדיוק את מערכת היחסים בינינו.
 
הילדים שלי הם לא חברים שלי, לא בגילם הצעיר בכל אופן. אני המבוגר האחראי, חתמתי על זה ביום שהם נולדו, האמת עוד לפני. אז בכל מצב יש דבר אחד שהם תמיד צריכים להיות בטוחים בו וזה באהבה שלי כלפיהם. הם יתקלו בקשיים של החיים בעצמם, אנחנו לא צריכים לגרור אותם לתוך הקשיים שלי, אלא לתת להם את ההרגשה שיש מי שיהיה שם בשבילם, כאשר קשה להם וגם כאשר קשה לנו.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן