מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


גילאי ביה`ס יסודי > בטיחות, חינוך ועוד

הצילו יש לנו שיעורי בית!

מאת: איתמר קורן - 'המורה להורה' | פורסם: 25/11/2018
הצילו יש לנו שיעורי בית!

איתמר קורן, מנחה קבוצות הורים ומדריך הורים פרטני, מספר על הקשיים הכרוכים בהכנת שיעורי בית אצל ילדים וגם מספק, לכם ההורים, טיפים חשובים שכדאי לאמץ בכדי להפוך את הכנת שיעורי הבית לחוויה יותר נעימה וקלה עבור כולם

ילדים מגיעים לכיתה א' עם התלהבות גדולה, עם חדווה ורצון אמיתיים להשתלב במערכת החדשה ולהיות תלמידים טובים. אבל משהו משתבש בדרך, מהר מאוד רובם מאבדים את ההתלהבות הראשונית הזאת ומתחילים לפתח רתיעה וסלידה מלימודים ומבית הספר.
 
יש לזה הרבה גורמים, אבל לדעתי, אחד מהם הוא שיעורי הבית.
 
כחסיד של התיאוריה האדלריאנית, אני מאמין גדול בלימוד דרך תוצאות טבעיות והגיוניות, כלומר אני חושב שאנשים וילדים מפנימים ערכים ומסגלים לעצמם התנהגויות וסגנון חיים דרך ניסיון אישי והפנמת היחס הישיר שבין פעולה לתוצאה. ובמילים אחרות, קיום קשר ישיר בין ההתנהגות שלנו לתוצאות שלה, מחזק את הסיכוי ללמידה משמעותית.
 
לדוגמא, אם אצא מהבית בלי מעיל ויהיה לי קר יש לי סיכוי טוב יותר לזכור בפעם הבאה לקחת את המעיל. לעומת זאת, אם אני אצא בלי מעיל וההורים יכעסו עלי ויכריחו אותי לקחת מעיל, יש יותר סיכוי שבפעם הבאה שאצא מהבית אתווכח ואנסה לשכנע, או שאכנס למאבק מול מי שמכריח אותי, כי מה פתאום שיחליטו עלי?! - זאת דוגמא לפספוס של למידה באמצעות תוצאות טבעיות.
 
ואם נחזור לנושא שיעורי הבית, אז כשהמורה נותנת לילד שיעורי בית יזומים בסוף השיעור היא גורמת לילד לפספס את הלמידה דרך מעשים ותוצאות. במקום להראות לילד שאם יתאמץ וישקיע בכיתה, יתרכז במהלך השיעור וימלא אחר ההוראות – אז יסיים את התרגול בכיתה ולא יהיו לו שיעורי בית. בעוד שאם הילד יבזבז את הזמן בשיעור, לא יהיה מרוכז, ולא ישקיע בתרגול – יהיו לזה השלכות (או תוצאות הגיוניות) בדמות שיעורי בית. זה יוצר משוואה פשוטה להפנמה. תשקיע ותתרכז בשיעור- תזכה לזמן פנאי אחרי הלימודים. לא תשקיע ולא תתרכז במהלך השיעור – תיאלץ להשלים את התרגול אחרי בית הספר על חשבון זמן הפנאי.
 
קושי נוסף במתן שרירותי של שיעורי בית, קשור להבנה הפנימית של הילד שישנה הפרדה בין שעות הפנאי לשעות ה"עבודה".
 
אחד האתגרים הגדולים של העידן שלנו, הוא היכולת להפריד בין עבודה למשפחה, בין פנאי לפרנסה. מה שנהוג לכנות בביטוי Work-Life-Balance.
 
למשל, הכניסה של טלפונים סלולאריים מטעם המעסיק וקבלת לפ-טופ טומנים בחובם הסכמה סמויה – העובדים נהנים מהיכולת להיות יותר גמישים בעבודה, אבל  גם "מאשרים" לעבודה להיכנס לחייהם הפרטיים. 
 
אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים עבודה הביתה, עובדים סביב השעון, ובגדול, טובעים בעבודה. בשורה התחתונה, מדובר בנושא שקשור גם לגבולות. ברגע שהגבול בין עבודה לפנאי מתערער, קשה יותר לעובדים לעשות את ההפרדה.
 
בעבר, היו אפילו יועצים ארגוניים שנקטו בשיטות וטכניקות יזומות כדי לעשות זאת. 
 
זכור לי סיפור שראיתי בתכנית שעסקה בנושא לפני כמה שנים. אחד המומחים שם סיפר על נוהל שהשתרש בכמה חברות היי-טק, להזמין לעובדים פיצות בתום יום עבודה ארוך במיוחד. המעסיקים נהגו להזמין את הפיצות לסביבות 19:00-19:30. השעה היא המפתח. כי אם אתה מסיים את המטלות שלך בסביבות 18:00-18:30 בערב, לא תמשוך עוד איזה חצי שעה כבר עד לפיצה? בוודאי! ואם כבר משכת עוד קצת בשביל הפיצה, תברח ישר אחרי שסיימת לאכול ותלך הביתה? זה לא יראה כל-כך יפה, אז כבר תמשוך עוד איזה חצי שעה-שעה וכך העובד מוצא את עצמו נשאר בעבודה עד שמונה בערב ואף יותר מאוחר...
 
ההפרדה בין הפנאי לעבודה היא גבול שיש להציבו. כדי להציב גבול, הגבול צריך להיות ברור קודם לי, לפני שאוכל להציב אותו לאחרים. 
 
ואם נחזור אל שיעורי הבית, הכנסת הלימודים אל אזור הפנאי של הילד (הבית שלו) הם תחילת ההפרה של הגבולות האלו.
 
כמובן שלא תמיד יש לנו כהורים אפשרות לעשות שינוי בגישה בתוך בית הספר, ולכן חשוב להשפיע על מה שבטווח ההשפעה שלנו, כלומר על המסגרת שאנחנו מייצרים בבית ועל התיווך שאנחנו עושים לילדינו.
 
אם הסכמנו שאחד העקרונות שנרצה לשמר הוא גבולות, אז חשוב להגדיר את הגבולות.
 
למשל, לקבוע סדר יום קבוע, שבו, בשעה קבועה הילד מקדיש זמן למעבר על החומר והכנת השיעורים. אם אין שיעורים - מרוויחים זמן פנוי, אם יש – עושים. נשמע פשוט? אם מקפידים על סדר היום ולא מעגלים פינות, הילד מפנים זאת ומסגל לעצמו את ההרגל.
 
 
להלן מספר עקרונות שכדאי להקפיד עליהם בעניין שיעורי הבית:
 
1. סדר יום - הכלל הראשון, כפי שכבר ציינתי הוא הקניית סדר יום קבוע. ברגע שהכנת שיעורי הבית תהיה חלק מהשגרה היומית, לא יהיה צורך במאבקים בלתי נגמרים והמאבקים החוזרים עם הילד סביב הכנת השיעורים, יפחתו.
 
שבו עם הילדים, והכינו עימם סדר יום מסוכם על כולכם. תנו להם לבחור מהו הזמן המועדף עליהם (אחרי ארוחת הצהריים, מייד כשהוא מגיע מבית הספר...) אם אתם מאפשרים להם לבחור ולהתחייב, האחריות עוברת אליהם ויש יותר סיכוי שהם יעמדו בה. 
 
2. זמינות וסיוע - בתחילת הדרך הילדים זקוקים למעט הכוונה וליווי, אך המטרה לאורך זמן היא להעביר את מלא האחריות על שיעורי הבית אליהם. לכן, עליכם להיות זמינים ולסייע אך להשתדל להימנע מלגרום למצב שהם תלויים בנו להכנת השיעורים. זמינות כן, תלות לא. השתדלו להימנע ממצב שבו אתם יושבים עם הילדים להכנת שיעורי הבית. היו זמינים אך השתדלו להיות עסוקים גם בדברים אחרים. יש לשאוף להגיע למצב שבו הילד מכין שיעורים באופן עצמאי.
 
3. סביבת לימודים – ככלל, רצוי לאפשר לילדים להכין שיעורים היכן שיחושו הכי נוח, הבת שלי, למשל, אוהבת להכין שיעורים על הרצפה בחדר. הבן שלי, אוהב להכין בפינת האוכל. עם זאת, יש לדאוג שלא יהיו הסחות דעת, לא לאפשר להכין מול הטלוויזיה או במקום בו יש הסחות דעת רבות.
 
4. תוצאות הגיוניות – כפי שציינתי למעלה, רצוי שאנחנו ההורים לא נתערב בתוצאות של אי ההכנה. יתכן והוא יקבל נזיפה מהמורה, אולי הוא יחוש לחץ חברתי וכו'... עדיף להתמקד בעידוד וחיזוק המקרים שבהם הוא מכין שיעורים ומשתף פעולה ולא להיכנס למלחמות ומאבקי כוח.
 
כלל זה חל גם על נושא סידור התיק ועדכון החומר הנלמד במקרים שבהם הילד החמיץ שיעור. אחרי שליווינו אותו ולימדנו אותו לקחת את האחריות, אין צורך לבדוק אותו. אם נעשה עבורו את הבירורים או נסדר עבורו את התיק, אנחנו נשדר לו שאנחנו לא סומכים עליו, שהוא עדיין קטן ולא יכול להסתדר בעצמו. תנו בו אמון הראו לו שאתם סומכים עליו. אם הוא יפספס, הוא ילמד את השיעור דרך התוצאות.
 
5. שיעורים הם ערך – יש הורים שיאמרו, אצלנו שיעורים הם ערך עליון, אנחנו לא מסוגלים לשחרר. חישבו לרגע, האם אתם לא מפספסים את המטרה בשם הערך? אם הכנת שיעורי הבית הופכים למאבק, יש סיכוי שילדינו מפספסים את השיעור ולומדים ששיעורים הם מועקה, מקור למתח ותחושות רעות. בנוסף, אם נפגין צורך חזק מדי בשליטה, יש סיכוי שהילד יתחיל להתחמק ולשקר ואנחנו נמצא את עצמינו מרגלים אחריו, מבררים כל יום עם הורים אחרים אם היו שיעורים, מבזבזים אנרגיות ובעיקר פוגעים ביחסים עם הילדים. 
 
*  כוכבית חשובה! אם הילד מתקשה לעמוד במטלות בכיתה ומתקשה להכין את שיעורי הבית עלינו לברר ולשלול קשיים אורגניים אובייקטיבים שיכולים להפריע לו, קשיי סדר וארגון, קשיי ריכוז, לקויות למידה או הפרעות קשב.
 
וכמו שאורית רונזבוים, אחת המורות המוערכות שלי במכון אדלר נהגה לומר, צריך להתייחס לזה כמו אל לימוד שחיה. אנחנו המורים לשחייה. המורה לא זורק את הילד למים בלי גלגלי הצלה. אבל הוא כל הזמן בשאיפה שהילד ישחה לבד ויהיה עצמאי.
 
בהתחלה אנחנו שם לידו תומכים - מראים- עוזרים - ונותנים לו את הביטחון לשחות לבד. עם הזמן אנחנו מורידים כל פעם מצוף עד שהוא כבר לא זקוק לנו. זה תהליך שצריך להיעשות ברגישות ובהתמדה ועם המון המון עידוד.
 
המאמר מאת: איתמר קורן - מנחה קבוצות הורים ומדריך הורים פרטני.  054-8168865  itamar.koren@gmail.comלעמוד הפייסבוק של "המורה להורה" - לחצו כאן

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן