שידת החתלה
" יש לי זוג תאומים בני 4 וחודשיים וכעת אני בחודש השמיני להריוני. הבת מתנהגת יפה ובעדינות, בעוד הבן החל בחודשים האחרונים לקלל, להרביץ, לדפוק את הראש ברצפה ולבכות. בבית אנחנו מצליחים להשתלט עליו, אבל בגן הוא ממש מתפרע. בנוסף הוא גם חזר להרטיב בחורף - למרות שכל הקיץ היה גמול. ניסיתי להעניש, ניסיתי להבטיח פרסים אם יתנהג יפה, ביקשתי, דרשתי – כלום לא עוזר. הוא מבטיח שיתנהג יפה - וזה כאילו יצר רע משתלט עליו ברגע שהוא מגיע לגן כי זה קורה בעיקר שם. מה עושים ולמה זה קורה?"
מדבריך עולה כי שינוי ההתנהגות בא לידי ביטוי בשעות שבהן ילדך נמצא בגן.
אני חושבת שכדאי לבדוק לעומק את מה שעובר עליו בגן, אולי יש לו איזה קושי עם אחת מהמטפלות או עם אחד מהילדים שפתאום מציקים לו.
בנוסף ייתכן שהצבת הגבולות בגן לא ממש ברורה ומצד שני ייתכן שהיא נוקשה מדי לגילו.
גם את נושא הפספוסים את מקשרת לחוויות שבנך חווה במהלך היום בגן.
לרוב חוויות לא נעימות שילדים חווים במהלך היום באות לידי ביטוי בלילות, כשהמוח מעכל את המידע ואת חוויה וזה יכול לבוא לידי ביטוי ברגרסיה בדברים מסוימים, בהרטבה, בהתעוררויות תקופות.
אני חושבת שכדאי לבדוק בצורה יסודית ולא בהכרח ישירה מול הגננת את הנושא טרם לידתך ואחרי לידתך פשוט תעשי קצת מעקבים ליד הגן ותרגישי עם זה מצוין.
כשאנו אומרים הצבת גבולות, אנו לו מדברים על הענשה.
הענשה היא דרך כוחנית שלנו ההורים כביכול "לחנך" את ילדנו, כשבעצם אנו הופכים אוצו לכזה "קטן" .
דבר חשוב נוסף ואת זאת אני אומרת ממקום של אימא לתאומים בני 11.5 – אין מקום להשוואות לעולם בין תאומים, כפי שאין מקום להשוואות בין שני אחים שנולדו בהפרש של מספר שנים. הם שני אנשים שונים לגמרי עם מזג שונה, עם תנועה שונה, עם סף רגישות שונה בכל תחום.
